בשבוע שעבר חגגנו את חג הפסח, זמן יציאתנו מעבדות לחירות… האמנם?
למעשה, ה׳ הוציא אותנו מעבדות לפרעה ומייד הכניסנו לעבדות תחתיו…
זה לא היה בהכרח דבר שלילי. תקופה זו, של עבדותנו לה׳ היתה לנו כ״טירונות״; בפוטנציאל היינו הייצורים האינטליגנטים ביותר ביקום, אבל בכדי למצות את אותו פוטנציאל עלינו לעבור ״מסלולי מכשולים״ לאורך אלפי שנים. בטירונות, (לפחות בזמני) המפקדים מילאו תפקיד של אלהים. זה לא שינה דבר אם הבנו את פקודותיהם או לא, אם היה הגיון כלשהו בפקודה או לא. היינו חייבים לבצע. אחרי סיום הטירונות כש״שמירת המרחק״ נעלמת, אנחנו מתחילים להבין מה היו הסיבות והמטרות לאותן פקודות ״בלתי הגיניות״. עתה אנו עומדים לפני סיום הטירונות תחת ה׳, טירונות שהיתה הכרחית בכדי להביאנו לתקופת הגאולה… שהיא תקופתנו. כן, אני מאמין שבקרוב אנו עומדים לקבל ״דרגות״. דרגות אלו יוענקו לנו על ידי מה שנקרא בפי ההמונים ״המשיח״. המשיח אינו שליח אלהים לבני האדם. היפוכו הוא, המשיח הוא מוצר של בני האדם, שכעת הינם מוכנים לאותה ״גאולה״. ביציאת מצרים ה׳ עשה את כל העבודה, אנחנו ״נגררנו״… הפעם זה יהיה הרבה יותר קשה, כיון שה׳ לא רוצה להתערב. בסיום הטירונות אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו, לכן נחוץ ״משיח״. הוא אחד ״משלנו״ אבל אחד שהצליח להבין את מהות האלהים ואת מהות המציאות שאנו חיים בה, ואין שׁ ו ם דמיון בין המציאות הזאת לבין מה שחשבנו עד היום. האתגר הוא שהעבדות נחרטה במוחנו ונשמתנו כל כך חזק שרק חריטה עמוקה יותר תוכל להסירה ורק למשיח יהיה הידע והיכולת הנחוצים לביצוע המשימה.
No Comments
Be the first to start a conversation