וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר.  ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

כאן ״ויבדל״, או ״ויפריד״, זה לא כמו שמקובל לפרש שזו הפרדה פיסית. ההפרדה כאן היא על ידי זמן.

קודם יש חושך, ולאחר מכן אור,  ולכן אומר הכתוב וַיְהִיעֶרֶב וַיְהִיבֹקֶר יוֹם אֶחָדקודם ערב. כי החושך היה קודם. המצב ה״נורמאלי״ לפני הבריאה היה חושך. לאור קרא יום ולחושך קרא לילה…

ההפרדה כאן היא על ידי זמן. פה למעשה התחיל הזמן. עד אז היה רק חושך ולא היה זמן.

And God said: ‘Let there be light.’ And there was light. 4 And God saw the light, that it was good; and God divided the light from the darkness. 5 And God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, one day.

It is customary to interpret this passage as if God Had physically separated the light from the darkness. THIS IS NOT THE CASE. The separation was done with TIME. First there was darkness, then there was light. this is why it says “And there was evening and there was morning, one day.” First evening, or dark, THEN morning, or light. TIME, as we know it, started here.